גזר דין בתיק ת"פ 46432-12-12

הרקע

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירת הצתה לפי סעיף 448 (א) רישא לחוק העונשין (תשל"ז - 1977). על פי כתב האישום, הנאשם פוטר מעבודתו בחנות לממכר פירות וירקות, והחליט להציתה. הנאשם הצטייד בבקבוק של חומר דליק וביקש מחבר להסיעו לאזור התעשייה, שם נמצאת החנות. בהגיעו לקרבת מקום, יצא הנאשם מהרכב, ניגש לחנות, הצית את הבקבוק, הניחו בסמוך לדלת הזכוכית של החנות ועזב. אש פרצה בחזית החנות, שכובתה על ידי שוטרים שעברו במקרה וסייר מוקד שהוזעק למקום על ידי האזעקה של החנות.
2. לעניין הנזק לחנות, הוסכם שבית המשפט לא יכריע בעניין זה לפי האמור בכתב האישום המתוקן אלא על יסוד דו"ח הכיבוי (עמ' 8 לפרוטוקול). מדו"ח הכיבוי עולה כי נגרמו סימני חריכה על הבד המכסה את מדף הסחורה, וכן נמסר כי היו סימני פיח, אשר נוקו בטרם הגעת חוקר השריפות. מדברים אלה משתמע כי הנזק שנגרם בפועל היה מזערי.
3. על פי הסדר הטיעון, המדינה מבקשת שיוטלו על הנאשם שנתיים מאסר בפועל, כולל הפעלה של מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו. הסנגור רשאי לטעון באופן "פתוח" לעניין העונש.
4. כראיות לעונש הוגשו, מעבר לדו"ח הכבאות הנ"ל, הרישום הפלילי הכולל פסק דין אחד, וכן עותק מאותו פסק דין עצמו, בו כלול מאסר על תנאי, אשר אין מחלוקת שהוא חל בנסיבות העניין. המדובר בגזר דין שניתן נגד הנאשם בבית משפט השלום לנוער באשקלון, לאחר צירוף תיקים. התיקים כוללים מספר אירועים, חבלה במזיד ברכב, התפרצות, הפרעה לשוטר עם הפרת סימני מסחר ומספר עבירות איומים. אחד מאירועי האיומים בא עם עבירת היזק בזדון, בגין מקרה בו גרם נזק למחשב בבית ואיים על אביו כי ישרוף את ביתו. בגין המעשים האלה יחד, הוטלו אז על הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל וכן 6 חודשי מאסר על תנאי בגין כל עבירת רכוש מסוג פשע.
5. תסקיר שירות המבחן שניתן בעניינו של הנאשם היה מבוסס על מידע משירות המבחן לנוער, וכן על מידע שהתקבל בעת מאסרו הקודם של הנאשם. נמסר כי הנאשם, כבן 19 שנים, עבד לאחר שחרורו מן המאסר במפעל, ובמקביל עבד גם בחנות נשוא האישום. לעניין תקופת נערותו, דווח כי הנאשם לא הצליח במסכת לימודיו, וסיים רק 9 שנות לימוד. הוא החל להסתבך בפלילים ועל רקע זה לא גויס. נמסר על ידי הנאשם כי בעבר צרך סמים מסוכנים, הן  כאלה שאינם חוקיים והן סם האלכוהול, אשר השפיע רבות על התנהגותו. אולם, לדבריו, הפסיק בכך כשנה לפני מעצרו בתיק זה. על פי המידע שנמסר מכלא אופק, הנאשם לא התנהג שם כיאות במאסרו האחרון, ומעשיו גבלו באלימות כלפי הסוהרים וכלפי רכוש.
6. התרשמות שירות המבחן הייתה כי הנאשם מודה, אמנם, במעשה ההצתה על רקע פיטוריו, אך ממעט בחומרת המעשה. מבלי לפרט את מכלול ההתרשמות של השירות מאופיו של הנאשם, אציין רק כי זה בא לידי ביטוי בנטייה לפריצת גבולות, אימפולסיביות ותוקפנות. כן נמסר, כי הנאשם עדיין אינו בשל לטיפול מעמיק. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, ואף המליץ על ענישה מוחשית ומרתיעה, מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

טיעוני הצדדים

7. ב''כ המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש בן 24 חודשים, בהתאם לעונש המרבי המוסכם בהסדר הטיעון. התובעת הציעה לחלק זאת כך ש- 20 חודש יהיו בגין העבירה החדשה, ו- 4 חודשים יצטברו אליהם, מתוך 6 חודשי המאסר על תנאי המופעל. התובעת ביקשה להטיל קנס, אך לא ביקשה להטיל פיצוי לטובת המתלונן "בשל העובדה שלא שיתף פעולה עם החקירה".
8. התובעת עמדה על חומרת מעשה עבירת ההצתה, אשר התחלתה ידועה ואחריתה מי ישורנה. זאת, הן במישור הסיכון לרכוש והן במישור הסיכון לנפש. היא הזכירה כי הנזק היה מועט במקרה זה. זאת, אך בזכות יד המקרה שהביאה שוטרים למקום, אשר זיהו את תחילת ההתלקחות וטיפלו בה מיד. התובעת ראתה חומרה במקרה זה, בשל המניע (נקמה) והפגיעה בערך הנוסף (חופש העיסוק). התובעת הזכירה את הנסיבות האישיות המחמירות, ובעיקר את ההרשעה הקודמת בצירוף תיקים, אשר המאסר בגינה הסתיים אך חודשים ספורים לפני ביצוע העבירה הנוכחית.
9. לשאלות בית המשפט אם יש נימוקים מיוחדים להסדר ו אם ההסדר אינו חורג ממתחם העונש הראוי שכבר נקבע בבית המשפט העליון בע"פ 7887/12 מאיר שאול נ' מדינת ישראל (מיום 24.4.13), השיבה התובעת כי אכן במקרה זה לא נצפו בעיות משמעותיות בראיות, ואין הצדקה להסדר טיעון חריג בקולתו. עם זאת, התובעת ביקשה לכבד את ההסדר בשל טעמים אחרים. התובעת הסבירה כי הצדדים הגיעו להסדר בתיק דנן לפני שניתן פסק הדין בעניין מאיר שאול. התובעת הודתה כי היום, לאחר קביעת המתחם האמור בבית המשפט העליון, שוב לא יכולים היו להגיע להסדר טיעון כפי שהגיעו בתיק זה, ללא נימוק חריג. התובעת ביקשה לראות את העונש המבוקש על ידי המדינה, ברף העליון של ההסדר, כעונש שהוא ברף התחתון של מתחם העונש הראוי, ולכבד את הסדר הטיעון.
10. הסנגור חלק על הטענה כי צדו התחתון של מתחם העונש הראוי מקביל לרף העליון של ההסדר, ולשיטתו מתחם העונש הראוי נמוך הרבה יותר ולא נכון יהיה להחמיר עם הנאשם כבקשת המדינה. הוא הזכיר שיש לדון כל מקרה לגופו. לשיטתו, לא נכון היה להקיש מהעונש שנקבע בעניין מאיר שאול  בו נגרם נזק רב, למקרה שלנו בו הנזק היה מזערי. לשיטתו, לא ניתן להטיל את מלוא כובד משקל עבירת ה"הצתה" על כל אדם ש"זורק גפרור". הוא הצביע על האופי הרגעי של המעשה, שהגם שנבע מכעס, לא ביטא נחישות לגרום לנזק אמיתי אלא לקנטר ולגרום לאי נוחות בלבד. הסנגור הזכיר כי מדובר, בסופו של דבר, במעשה של מי שהיה בן 18 וחצי, בעל אישיות שאינה בשלה, שפעל מתוך  תחושת השפלה ותסכול, ולא הבין את מלוא המשמעות של המעשה.
11. הסנגור הזכיר עוד, שנוכח הגיל הצעיר, כבקטינים, פוטנציאל השיקום עדיין גבוה, וככל שעונשו של הנאשם יהיה ממושך יותר, יקטנו הסיכויים לשקמו. הסנגור ביקש לערב גם שיקולי חסד, בשים לב לגיל הצעיר. הסנגור ביקש שלא להחזיק חובה לנאשם על כך שאין הוא מסוג האנשים היכולים בקלות לפתוח את סגור לבם ולהיות מתאימים לטיפול. הסנגור הדגיש את החרטה של הנאשם והצער, דברים עליהם חזר גם הנאשם עצמו בדבריו האחרונים.

מתחם הענישה

12. הערכים החברתיים הנפגעים מעבירת הצתה, הם הסיכון לרכוש, לגוף ולנפש. כאשר התבערה מתפשטת, גם נגרם בפועל נזק לרכוש, לעיתים לגוף ובמקרים הקיצוניים מקופחים חיי אדם.
13. כבר נאמר כי המיוחד בנזק ההבער, מבין ארבע אבות הנזיקין, הוא שאף על פי שאינו חי, "דרכו לילך ולהזיק". כך, יודע אתה היכן מתחילה האש, ואי אתה יודע היכן תסתיים. הסנגור טען שאין להכביד על כל אחד ש"זורק גפרור" במלוא משקלה של עבירת ההצתה החמורה. אין בידי לקבל טענה זו. אכן "זורק גפרור" בלי משים, הוא רשלן. אולם "זורק גפרור" שבכוונתו להצית להבות, אכן ראוי להרשעה בעבירת ההצתה , אם האש נאחזה והציתה דבר. אם לא נאחזה, די בזריקת הגפרור בכוונה להצית, כדי לקיים את עבירת הניסיון. כידוע, די בגפרור אחד להצית יער שלם. יש לזכור כי האש עשויה, במזל, לכבות במקום ובזמן ההצתה, או לאחר נזק קל בלבד, כבמקרה זה. אולם האש עלולה גם להתפשט ולהביא לנזקים קשים, תוך פגיעה קשה ברכוש, בערכי טבע, בגוף האדם והחמור מכל - בחיים. סיכון חמור זה מחייב יחס מחמיר למעשה.
14. אני מסכים עם התובעת, שיש במעשה משום גם משום פגיעה ב חופש העיסוק של בעלי החנות, הן עצם התגובה להחלטה ניהולית לגיטימית, לכאורה, שקיבלו, והן בסיכון רכושם. משקלה של הפגיעה בערך זה כמעט נבלע בפגיעה החמורה בערכים האחרים. 
15. בבחינת נסיבות העבירה הקונקרטית, יש לקחת בחשבון ש הנזק שהוכח הוא מזערי, שריפת ברזנט ופיח שנוקה בקלות. יחד עם זאת, מבחינת הסיכון, הצתה של חנות באזור תעשייה מסכנת את כל הסביבה. לא זו בלבד שהחנות הנפגעת יכולה הייתה לעלות באש כולה, אין לדעת אילו עסקים נוספים היו עלולים להיפגע, ואילו היקפים של רכוש היו אובדים לבעלים. אכן, מבחינת הסיכון לחיי אדם, ההצתה באזור תעשייה חמורה פחות מאשר הצתה באזור מגורים. עדיין אין לומר כי הסיכון אינו קיים. אף באזורי התעשייה מסתובבים בני אדם, גם בשעות הלילה, כגון: עובדי לילה, שומרים, שוהים בלתי חוקיים ועוד. כן קיים סיכון מובנה לפגיעה במי שיגיע להילחם בשריפה ויכול למצוא עצמו נפגע, בין שהוא כבאי או איש כוחות בטחון,  ובין שהוא בעל עסק או סתם אזרח מודאג.
16. המדובר במעשה שיש בו הכנה ותכנון אף אם לא תחכום. הנאשם הצטייד בחומר הדליק, תאם עם חבר, הגיע לקרבת מקום, ומשם המשיך ברגל, עשה המעשה ונאסף על ידי חברו. אין מדובר בתגובה רגעית, אלא במעשה נקם מחושב ומתוכנן.